תשובה: ריכוזה של תרופה המשמשת לטיפול אצל אדם מסוים באתר בו היא נדרשת לבצע את פעולתה הוא פונקציה של משתנים רבים שהחשובים שבהם הוא דרך נטילת התרופה (דרך הפה, דרך הוריד, דרך העור וכו'), מינון התרופה, ריכוז התרופה בתכשיר הנלקח ומשך הזמן מאז נטילתה ועד המדידה. ברור שככל שחולף זמן רב יותר מעת נטילת התרופה ריכוזה פוחת. השפעתה של התרופה תלויה בריכוזה וקיים ריכוז קריטי שמעליו קימת השפעה ומתחתיו אין ניכרת השפעה. בהתאם למאפייני התנהגות התרופה (=הפרמקוקינטיקה שלה) נקבע משך הזמן שבין מנות התרופה - ככל שהתרופה מנוטרלת וריכוזה יורד מהר יותר כך יש צורך בלקיחתה באופן תדיר יותר ולהיפך. טיפות עיניים שונות נלקחות בתדירויות שונות בהתאם לפרמקוקינטיקה הספציפית שלהן. בתרופות נגד גלאוקומה יש הנלקחות מספר רב של פעמים ביום (פילוקרפין) ויש הנלקחות פעם ביום בלבד (אנלוגים של פרוסטגלנדין).תילופטיק נלקחת כל 12 שעות כדי לשמור על ריכוז טיפולי יעיל שלה בהתאם לתהליכי הפינוי הספציפיים לה. ככלל יש לשאוף לשמירה על לקיחה מסודרת כל 12 שעות. הסטה של שעה-שעתיים לכאן או לכאן אינה קריטית. באותו עניין יוזכר גם כי אם "דילג" מטופל על מנה אחת של תרופה ושם לכך לב בטרם הגיע עת לקיחת המנה הבאה מומלץ להשלים את המנה שלא נלקחה מיד ולהמשיך במשטר לקיחת הטיפות כפי שתוכנן מלכתחילה.

תשובה: באופן עקרוני לא. מחלת הגלאוקומה עצמה אינה מגבילה את החולה בה מבחינת פעילות גופנית. עם זאת יש להציב שני סייגים לאמירה זו: א.פעילויות הדורשות שדה ראיה מלא לביצוען (נהיגה, חתירה, רכיבת אופניים) אינן מתאימות לחולים עם מחלה מתקדמת מאוד הגורמת פגיעה בשדה הראיה. מגבלה זו אינה נובעת משום השפעתן של פעילויות אלה על המחלה אלא משום המגבלה הבטיחותית שמטילה המחלה על החולים בבואם לבצע פעילויות אלה. ב. חולים הנוטלים תכשירים המבוססים על חסמי ביטא (תילופטיק, קוסופט)צריכים לקחת בחשבון דיכוי אפשרי של יכולת תגובת מערכת הלב וכלי הדם למאמצים ובהתאם לכך להיבדק לגבי יכולת זו טרם ביצוע פעילות מאומצת או לבדוק עם רופא העיניים שלהם אפשרות להחליף את סוג הטיפול. בעניין זה יש לציין באופן מיוחד את הצלילה הספורטיבית בה קימת משמעות מיוחדת לבירור מוקדם של היעדר השפעה סיסטמית בטרם העיסוק בספורט זה.

תשובה: איננו יודעים לענות בוודאות. הרפואה המערבית נוהגת להסתמך על מחקרים מבוקרים הבוחנים את יעילותו של טיפול נתון בכלים מדעיים - השוואתיים. סוג בחינה כזה הופעל על כל אחד מהטיפולים המוצעים כיום במסגרת הרפואה המודרנית בגלאוקומה ורק הטיפולים שנמצאו מועילים אומצו לשימוש. האמצעים בהם משתמשת הרפואה המשלימה בגלאוקומה לא נחשפו לסוג זה של בחינה ומתוך כך לא ניתן להעריך את יעילותם בכלים המקובלים לגבי טיפולים "קונבנציונליים". אין בכך כדי לומר שאין שום ממש בטיפולים משלימים. יש בכך כדי לומר שאיננו מסוגלים לקבוע עמדה מבוססת בעניין זה.

תשובה: ככלל לא. בעניין זה חולי גלאוקומה הם ככל אדם אחר. המידע הקיים כיום בספרות גם אינו קושר גלאוקומה לשימוש בויאגרה, אם כי הוצע קשר בין השימוש בויאגרה לבין אירועים איסכמיים בראש עצב הראיה. מדובר באירוע חריף שאינו קשור ישירות לגלאוקומה אך מכיוון שגם סיבתו קשורה בירידה באספקת הדם לראש עצב הראיה (כפי שקיים בגלאוקומה) מומלץ לחולה גלאוקומה, המשתמש בויאגרה, להקפיד על מעקב סדיר בעניין הגלאוקומה שלו.

תשובה: בעת נטילת טיפול להורדת הלחץ התוך עיני יש להקפיד על מספר אלמנטים מהותיים:
א. מחויבות לנטילה סדירה של הטיפול - בכל טיפול כרוני יש נטייה לשכחה. הנזק לעצב הראיה במחלת הגלאוקומה קורה כל אימת שהלחץ גבוה מדי לעצב. מטרת הטיפול היא הורדת הלחץ. נטילת הטיפול רוב הזמן אינה מספקת שכן בעת שהטיפול אינו נלקח הלחץ עולה והעצב ניזוק. מאליו ברור כי נטילת הטיפול אח"כ אמנם יכולה להגן מפני נזק נוסף אך אינה יכולה לתקן את הנזק שכבר נגרם בזמן היעדר הטיפול.
ב. משטר שעות מותאם לתרופה - התרופות המקובלות בגלאוקומה מכוונות לפעול ביעילות 12 או 24 שעות. מתוך כך המינון שלהן הוא פעם או פעמיים ביום (לפי סוג התרופה). מרווח גדול מדי בין נטילה אחת לזו שאחריה מאפשרת מצב של ריכוז תרופה לא מספיק. לכן חשוב לקחת תרופות של פעמיים ביום במרווח של 12 שעות בין הנטילות ואלה של פעם ביום בשעה קבועה בערב. הסטה של שעה לכאן או לכאן אינה קריטית וגם אם נשכחה מנה והמטופל נזכר בה, טרם זמן לקיחת המנה הבאה, יש לקחת אותה גם אם באיחור.
ג. כמו בכל טיפול בטיפות עיניים יש להקפיד על רחצת ידיים לפני הזילוף והזלפת טיפה לשק הלחמית התחתון. אם יש ספק האם הטיפה נכנסה עדיף לזלף טיפה נוספת (שאינה מזיקה) על פני אי זילוף בכלל (שהוא שווה ערך לדילוג על מנה).

תשובה: חולה גלאוקומה שלא עבר ניתוח סינוני (פילטר) אינו מוגבל בצלילה בשל מחלתו. חולה הנוטל חסמי ביטא כחלק מהטיפול (טילופטיק, קוסופט, ניולול, בטופטיק, קסלקום ואחרים) חייב להיבדק ע"י קרדיולוג לשלילת אפשרות של נטייה להפרעת קצב איטית שעלולה להיות קטלנית בצלילה. חולה גלאוקומה שעבר ניתוח סינוני (טרבקולקטומיה) פסול לצלילה מכל סוג שהוא לכל חייו בשל הסיכון לכרית הסינון עצמה ולזיהום אפשרי שלה.

תשובה: נוכחות גלאוקומה אצל בן משפחה מדרגה ראשונה היא גורם סיכון לפיתוח גלאוקומה אצל בני משפחתו. כל בני המשפחה של חולה גלאוקומה צריכים לעבור בדיקה אצל רופא עיניים לשלילת סימני המחלה מיד עם גילוי המחלה אצל הקרוב שלהם ופעם בשנה אח"כ. מקובל שהיגד זה נכון לגבי בני משפחה מדרגה ראשונה בלבד (הורים, ילדים, אחים ואחיות). בני דודים לא נכללים אלא אם גם להם יש קרוב מדרגה ראשונה החולה במחלה. בן הזוג מנשואים, אינו נחשב קרוב משפחה לעניין תורשה. מן הראוי לציין כי גורם סיכון חשוב יותר מסיפור משפחתי בגלאוקומה הוא הגיל כך שלכל אדם מעל גיל 40 מומלץ לעבור בדיקה שנתית.

תשובה: תופעות הלוואי מטיפול נגד גלאוקומה מתחלקות לתופעות מקומיות ותופעות כלליות (סיסטמיות).
התופעות המקומיות בדרך כלל קלות לאבחנה והחשד לקיומן עולה בכל עת שיש צמידות בזמן בין תחילת הטיפול לבין הופעתן. בדרך כלל נכללות בתופעות אלה גירוי מקומי, אודם ואי נוחות בעיניים. לגבי אנלוגים של פרוסטגלנדינים נוספות גם תופעות ייחודיות של הארכת ריסים ושינוי צבע העיניים. תופעות הגירוי המקומי משתנות בחומרתן ולעיתים כדאי להמתין עם מסקנות לגביהן כי הן נעלמות עם המשך השימוש.
תופעות כלליות יכולות להיות משמעותיות יותר. רופא הרושם תרופות בעלות השפעות כלליות ידון עליהם עם המטופל. בעיקרון קבוצת הטיפות המכילות חסמי ביטא (טימולול, קוסופט, ניולול, בטופטיק, קסלקום ואחרים) יכולה להחמיר בעיות לב (אי ספיקה, הפרעות קצב איטיות) וריאה (אסתמה, מחלה חסימתית) וקבוצת התרופות המכילות מעכבי קרבוניק אנהידראז (קוסופט, טרוסופט, אזופט, אורמוקס, נפטזן) יכולה לגרום אבני כליה, תחושת נימול בידיים, הפרעות במערכת העיכול, דיכאון ועוד.
כל אחת מתופעות כלליות אלה, המתעוררת בעת נטילת הטיפולים הנ"ל, מחייבת התייחסות פרטנית והתייעצות עם הרופא המטפל. בכל מקרה של עיכוב בהגעה לייעוץ אצל הרופא המטפל עדיף להפסיק את נטילת התרופה לזמן קצר (ימים) ולא להסתכן בתופעות לוואי חמורות.

תשובה: מהותה של מחלת הגלאוקומה היא הנזק הנוצר בה לעצב הראיה. נזק זה הוא בעל צורה אפינית וקיומה מונח בבסיס איבחון המחלה. במהלך בדיקת העיניים בודק הרופא את עצב הראיה במסגרת הבדיקה במנורת הסדק תוך שימוש בעדשות מתאימות ובוחן האם קיים נזק אפיני של גלאוקומה בראש העצב. בנוסף לממצא ייחודי זה מודד הרופא הבודק גם את הלחץ התוך עיני ומעריך את השפעת גורמי הסיכון הנוספים של הנבדק (גיל, סיפור משפחתי של גלאוקומה, רפרקציה ובמידת הצורך גם עובי קרנית). במקרים בהם יש ספק באבחנה יש צורך במעקב לאורך זמן כדי לזהות התקדמות במחלה ובבדיקות עזר נוספות (שדה ראיה, מיפוי ראש העצב במכשירים מתוחכמים). על סמך בדיקה בודדת יכול רופא העיניים להגדיר האם האדם חפשי מהמחלה או חולה במחלה במרבית המקרים. באותם מקרים בהם לא ניתן להגיע למסקנה בבדיקה מוגדר האדם כחשוד כסובל מגלאוקומה ומומלצות לו בדיקות השלמה ו/או מעקב נוספות.

תשובה: מחלת הגלאוקומה הראשונית הכרונית אינה נותנת תסמינים אלא בשלב מאוד מתקדם שלה. אחד מעקרונות היסוד בטיפול בגלאוקומה הוא הגילוי המוקדם, כלומר גילוי בטרם הופיעו תסמינים אותם יכול לזהות החולה. למרות שבהחלט ייתכן שבעת גילוי המחלה לא יחוש החולה בה דבר, עדיין יש למחלה פוטנציאל מעוור ויותר מכך - ללא טיפול מי שלוקה במחלה יתעוור לבטח אם יינתן לו מספיק זמן ללא טיפול. מתוך כך יובן כי גלאוקומה היא מחלה המצדיקה תכנית סריקה לאיתור מוקדם שלה טרם הופעת נזק ולכן מומלץ לכל אדם לעבור בדיקת עיניים גם אם אין לו שום תלונות וזאת אחת לשנה (מעל גיל 40) או לפי החלטת הרופא המטפל. מודגש כי היעדר סימני גלאוקומה בבדיקה מסוימת אינו תעודת ביטוח לעתיד - המחלה יכולה להופיע גם לאחר שבדיקת עיניים אחת הייתה תקינה. לכן יש חשיבות לחזרה על בדיקת עיניים שגרתית מידי שנה.

תשובה: כל זמן שהמחלה אינה מאוזנת כלומר הלחץ המושג בטיפול אינו הלחץ הרצוי (=לחץ המטרה) ומבוצעות על ידך בדיקות הבסיס המיועדות להגדיר את חומרת המחלה ולבסס את קיומה (שדה ראיה, עקומת לחץ יומית, בדיקות הדמיה) תדרש תדירות גבוהה יחסית של ביקורים (מדי מספר ימים עד שבועיים שלושה). לאחר שהטיפול ישיג איזון במחלה, הלחץ יהיה בערך המטרה שלו והבדיקות יורו שאין החמרה במחלה, מקובל לעקוב מדי חצי שנה. ככלל קצב התקדמותה של גלאוקומה הוא איטי, גם בעת שהיא יוצאת מאיזון ולכן לא צפויה החמרה קיצונית בטווחי זמן קצרים.

תשובה: גלאוקומה היא מחלה שהלוקה בה אינו חש בה בשלביה הראשונים. רק בדיקה מכוונת ע"י רופא עיניים יכולה לגלות את סימניה. העלאת המודעות לצורך בבדיקה שגרתית שנתית אצל רופא עיניים מעל גיל 40 לגבי כל מי שאתה בא איתו במגע יכולה להציל ראיה. מעבר לכך כל קרוב משפחה שלך (ושל כל חולה גלאוקומה אחר) בדרגה ראשונה (הורים, אחים, אחיות, ילדים) נמצא בסיכון גבוה יותר מהאוכלוסיה הכללית לפתח גלאוקומה ולכן מומלץ לו במיוחד לבצע את בדיקת הסריקה השנתית.

תשובה: הלחץ התוך עיני הוא גורם הסיכון המשמעותי ביותר להחמרה במחלת הגלאוקומה והיחיד שהוא בר טיפול ע"פ הידע הקיים היום. מירב המאמצים בטיפול בגלאוקומה מכוונים להורדתו שכן הוכח שבכל רמת לחץ הורדה נוספת משפרת את הסיכוי למניעת התדרדרות. בעת שרופא העיניים מאבחן גלאוקומה הוא מתייחס ללחץ הנמדד בעת הגילוי וקובע על פיו לחץ אליו הוא רוצה להגיע בטיפול (= לחץ מטרה).
לאחר השגתו של לחץ זה מתבצעת הערכה ע"י מעקב אחרי מדדי המחלה האם הושג איזון של המחלה או שהיא ממשיכה להתדרדר. במידה ונצפית התדרדרות נוספת מוצב לחץ מטרה נמוך יותר והטיפול להשגתו מוגבר. בהגברת הטיפול נכללים הן תוספת טיפות, הן טיפולי לייזר והן ניתוח – במידת הצורך. ניתן לחזור על תהליך הטיפול וההערכה לפי הצורך עם התכוונות ללחץ יותר נמוך בכל פעם שהלחץ שהושג אינו מספיק לאיזון המחלה.
במרביתם המכריע של החולים ניתן להגיע לאיזון (רובם ע"י טיפות ולייזר בלבד ואחרים בתוספת ניתוח). במיעוט קטן של החולים לא ניתן להגיע לאיזון (=עצירת התדרדרות) המחלה גם לאחר נקיטת כל האמצעים הנ"ל.
בחולים אלה צפויה פגיעה הולכת ומחמירה בשדה הראיה עד איבוד מוחלט שלו והתפתחות אפשרית של עיוורון. מודגש כי מהלך עניינים כזה נמצא במיעוט החולים וכי הסיכוי לחוות אותו אצל חולה גלאוקומה שאובחן לאחרונה קטן מאוד יחסית.

תשובה: התאמתו של אדם לנהיגה מבחינת ראיה נקבעת על פי ראייתו המרכזית והראיה ההיקפית שלו. בגלאוקומה (פרט למקרים מעטים קיצוניים ביותר) לא נצפית פגיעה בראיה מרכזית. אחד ממאפייני הפגיעה בגלאוקומה הוא פגיעה בראיה ההיקפית (=בשדה הראיה). פגיעה זו אופיינית למחלה בחומרה בינונית ומעלה וחומרתה משתנה בין חולה לחולה אך ככלל היא חמורה יותר ככל שהמחלה מתקדמת יותר.
המגבלה בנהיגה מבחינה תפקודית כמו גם מבחינת החוק אינה מבחינה בין מחלות שונות הפוגעות בשדה הראיה אלא מתייחסת לפגיעה הנצפית בשדה הראיה. עצם העובדה שאדם חולה גלאוקומה אינה פוסלת אותו מלנהוג. במידה וקימת פגיעה משמעותית בשדה הראיה שלו ייתכן וייפסל מנהיגה. יש לציין כי ע"פ החוק במדינת ישראל הבחינה התפקודית לנהיגה ברכב פרטי מתבססת על העין הטובה יותר (ז"א מספיק לעבור את תנאי הסף בעין אחת). נהיגת רכב כבד או רכב ציבורי דורשת מעבר תנאי הסף בכל אחת מהעיניים בנפרד. מומלץ לחולה גלאוקומה לדווח על מחלתו למשרד התחבורה על מנת לאפשר הערכת כשירותו לנהיגה ע"פ החוק.