במחקר רחב היקף שפורסם לאחרונה (1) הוכח כי עובי הקרנית הוא בעל משמעות בסיכון לפיתוח גלאוקומה. השיטה המקובלת ביותר כיום למדידת לחץ תוך עיני מתבססת על טונומטר על שם גולדמן. בשיטה זו מפעילים על הקרנית כוח עד שנגרמת לה השטחה (בקרת ההשטחה נעשית ע"י מערכת מנסרות (פריזמות) המאתרת את רגע היות הקרנית שטוחה). הכוח המופעל לצורך ההשטחה ליחידת השטח עליה הוא פועל נותן את הלחץ החיצוני המופעל וע"פ חוקי הפיזיקה שווה ללחץ בתוך גלגל העין. הנחות פיזיקליות המתיחסות לשטחים, כוחות והשפעות חיצוניות בתהליך המדידה מחייבות שהמדידה תתבצע בטווח נתון של נתונים פיזיקליים של מכשיר המדידה והעין (ובעיקר הקרנית) עליהן מבוצעת המדידה. קרנית בעלת עובי שונה באופן ניכר מהממוצע יכולה להיות קלה יותר (אם היא דקה) או קשה יותר (אם היא עבה) להשטחה. ע"פ הסבר זה התכונה הפיזיקלית של הקרנית גורמת לשגיאת מדידה.
על פי מדידות השוואתיות וייחוס למודל התיאורטי נמצא כי הסבר זה מתרץ חלק מההשפעה הנצפית של העובי אך לא את מלואה.
האלמנט הנוסף להסבר השפעת העובי על הנטיה לפיתוח ולהתקדמות הגלאוקומה יתכן ומקורו בהיות דקות הקרנית מייצג לכלל עובי העין. עין בעלת קרנית דקה היא גם בעלת לובן דק יותר וכך עצב הראיה, הנתמך בלובן בנקודת יציאתו מהעין, זוכה לתמיכה פחות טובה ורגיש יותר ללחץ התוך עיני. התוצאה היא שבלחץ נתון עצב הנסמך על לובן דק וחלש יותר (בעין שבה הקרנית דקה יותר) ייגרם לו נזק ניכר יותר (=גלאוקומה חמורה יותר) וזאת לעומת עצב הנסמך על לובן עבה (בעין עם קרנית עבה).
המשמעות המעשית מכך היא המגמה לבדוק את עובי הקרנית בנבדקים עם לחץ תוך עיני מוגבר ובחולי גלאוקומה כדי לקבל מושג על מידת הלחץ ה"אמיתי" לגביו "אישית". ככל שהקרנית דקה יותר הלחץ ה"נכון" נמוך יותר. כך, משמשת בדיקת עובי הקרנית מדד נוסף בגיבוש הערכת הסיכון הכוללת לפיתוח והתקדמות של גלאוקומה ומתוך כך לקביעת לחץ המטרה אליו נשאף להגיע במהלך הטיפול.

ספרות: