|
| על הערכת הסיכון לגלאוקומה |
|
מחקר רב היקף (1) שנעשה לאחרונה הוכיח כי טיפול בלחץ תוך עיני מוגבר באנשים שאין להם עדות לגלאוקומה הקטין את שיעור פיתוח המחלה מ10% בלא מטופלים ל5% באלה שטופלו. למרות שיש בממצאים אלה משום הצדקה למתן טיפול לבעלי לחץ תוך עיני מוגבר ללא סימני גלאוקומה, מדיניות של טיפול בכל בעלי הלחץ המוגבר בעיתית שכן 90% מבעלי לחץ מוגבר לא יפתחו גלאוקומה גם אם לא יטופלו. במצב עניינים זה מתן טיפול לכל בעלי הלחץ המוגבר עלול ליצור מצב שבו על כל אדם שנמנעה בו התפתחות גלאוקומה בעקבות הטיפול יקבלו 20 איש טיפול מיותר. לטיפול המיותר עלול להיות מחיר הן בתופעות לוואי, הן באי נוחות לחולה והן בכסף. הדרך לצמצם את מספרם של מקבלי הטיפול המיותר עוברת דרך הערכת סיכון כוללת של אדם נתון עם לחץ תוך עיני מוגבר לפיתוח גלאוקומה ומתן טיפול רק למי שבסיכון גבוה. על מנת לזהות את הנמצאים בסיכון גבוה נבדקו במסגרת אותו מחקר גורמי הסיכון לפיתוח גלאוקומה בקרב בעלי הלחץ המוגבר. הבדיקה נעשתה על ידי השוואת מאפייני הנבדקים בעלי לחץ תוך עיני גבוה שלא טופלו ואשר לא פיתחו גלאוקומה לאלה שפיתחו את המחלה תוך חיפוש שוני מובהק בין הקבוצות. במחקר נמצאו 6 מאפיינים שונים בין הקבוצות (בהשוואה בין הקבוצה שפיתחה מחלה וזו שלא פיתחה מחלה ללא טיפול): מפתחי המחלה היו מבוגרים יותר, בעלי לחץ התחלתי גבוה יותר, בעלי קעור דיסקה גדול יותר, בעלי עובי קרנית מרכזי דק יותר וחלק קטן יותר מהם היו חולי סכרת.
עצמת ההבדל הסטטיסטי בין הקבוצות בכל אחד מהמשתנים בהם הן נבדלות חושבה ובהתאם לתוצאה פותח מודל הערכה לסיכון הכללי לפיתוח גלאוקומה באדם בעל לחץ תוך עיני מוגבר (2).
כקו מנחה, ככל שהסיכון לפיתוח גלאוקומה בבעל לחץ תוך עיני מוגבר עולה קיימת הצדקה רבה יותר לטיפול בו. מודל הסיכון עבר תיקוף באוכלוסיה קיימת וכיום מקובל להיעזרבו בהחלטה על הצורך בטיפול בנבדקים בעלי לחץ תוך עיני גבוה ללא סימני גלאוקומה.
ספרות:
1. The Ocular Hypertension Treatment Study, Arch Ophthalmol, 2002;120:701-713, 829-830.
2. Validation of a predictive model to estimate the risk of
conversion from ocular hypertension to glaucoma, Arch
Ophthalmol, 2005;123:1351-1360.
|
 |
על הערכת הסיכון לגלאוקומה 
מקימת רשת רפואה - לרופאים, ו רשת רפואה - לציבור