העין היא חלל סגור שבתוכו נוצר וממנו מופרש נוזל באופן מתמיד. הנוזל המצוי בתוך העין גורם, מתוקף היות העין חלל סגור, ללחץ בתוך גלגל העין. לחץ זה הוא הלחץ התוך עיני. הלחץ התוך עיני הוא תוצאת המאזן שבין מידת ייצור הנוזל לבין מידת ניקוזו דרך הטרבקולום שבזוית הלשכה הקדמית. לחץ מוגבר הוא תוצאה של הפרעה בניקוז על רקע פגם תפקודי בטרבקולום. הלחץ התוך עיני נמדד קלינית בשיטת האפלנציה באמצעות מכשיר מדידה ע"ש גולדמן המורכב על מנורת הסדק. בשיטה זו מופעל על הקרנית כוח שעצמתו ניתנת למדידה. באמצעות מערכת אופטית מיוחדת מזהה הבודק את הנקודה בה הכוח המופעל ע"י המכשיר גורם להשטחת הקרנית. עצמה הכוח בנקודה זו (ע"פ חוקי הפיזיקה) שקולה ללחץ שבתוך גלגל העין והיא ערך הלחץ התוך עיני. ערכים הנחשבים נורמליים סטטיסטית הם 10-21 מ"מ כספית. לחץ מוגבר אינו תנאי הכרחי לגלאוקומה כשם שלחץ נורמלי אינו מבטיח היעדר גלאוקומה. לחץ גבוה הוא גורם סיכון לגלאוקומה.

מצב בו מופיעים תסמינים אפיניים של גלאוקומה בבדיקת ראש עצב הראיה ובשדה ראיה ללא שימדד ערך לחץ גבוה באף לא אחת מבדיקות העיניים. במחלה זו עיקר הנזק הגלאוקומטותי נובע מגורמים שאינם תלויי לחץ ובעיקר הפרעה בזרימת הדם לראש העצב. הוכח כי טיפול המוריד לחץ בחולים אלה, למרות שהלחץ הבסיסי שלהם בתחום הנורמלי, מקטין את הסיכון להתדרדרות המחלה.

מצב בו הלחץ התוך עיני בערכים מעל לנורמליים (21 ממ"כ) ללא שמופיעים תסמיני גלאוקומה. מצב זה הוא גורם סיכון להתפתחות גלאוקומה (10% מהלוקים בו יפתחו גלאוקומה תוך 5 שנים ללא טיפול). הסיבה לאי הופעת נזק גלאוקומטותי היא "עמידות יחסית" של העצב ללחץ. אנשים עם לחץ מוגבר צריכים להיות תחת מעקב קפדני שכן הם בסיכון גבוה לפתח גלאוקומה. במקרים בהם הלחץ גבוה מאוד נהוג לטפל בתכשירים מורידי לחץ גם בהיעדר תסמיני גלאוקומה.

מושג המתיחס למידת איבוד סיבי עצב בעצב הראיה. ההערכה נעשית בבדיקה קלינית בה נצפה ראש העצב בבדיקה והבודק מעריך את גדלו של האיזור המרכזי נטול סיבי העצב יחסית לגודל כלל ראש העצב. איזור זה נחשב נורמלי עד גודל מסוים (סביב 0.4 ז"א שטח קיעור של 40% משטח כלל הדיסקה) ונובע מצורת ההיאספות האנטומית של סיבי העצב – מההיקף למרכז. השינוי האפיני ביותר לגלאוקומה הוא הגדלת הקיעור. בצורת הכתיבה של קעור כאחוז מכלל שטח הדיסקה עד 0.4 נלקח כנורמלי, מעל 0.7 חשד גבוה לגלאוקומה וביניהם (0.5-0.6) גבולי.

בדיקה המיועדת לבדוק ראיה היקפית (ולא מרכזית כפי שנמדדת בבדיקת חדות ראיה). הבדיקה נערכת אל מול משטח קעור עליו מוקרנים גירויי אור בעצמה וגודל משתנים ונרשמת תגובת הנבדק אליהם. התוצאה מתקבלת כמפה שבה מסומנת רגישות האיזור הנבדק לאור ע"י ציונו בצבע וצורה אפיניים כאשר ככלל בהיר תקין וכהה פתולוגי.

בבדיקת שדה ראיה ניתן להבחין בשינויים אפיניים לגלאוקומה הנובעים מהמהלך האנטומי של סיבי העצב ודפוס הפגיעה בהם. הפגיעה האפינית כוללת סקוטומות (=איזורים נעדרי ראיה) פרצנטרליות (סביב מרכז הראיה), סקוטומות בצורת מדרגה נזלית ובצורת יתד טמפורלית וסקוטומות בצורת קשת הנושקות לכתם העוור. יש לציין כי קימת בדיקת שדה ראיה הנעשית באור כחול על רקע צהוב (במקום לבן-לבן בשדה ראיה רגיל). בדיקה זו קרויה SWAP ומיועדת לאתר נזקי שדה ראיה הנגרמים מגלאוקומה מוקדם יותר מבבדיקה הרגילה ובכך לאפשר אבחנה ודאית נסמכת שדה ראיה מוקדם יותר מאשר על סמך בדיקת שדה ראיה רגילה. בדיקה זו ארוכה יותר מהבדיקה הרגילה. צורת הנזקים ויעילות הבדיקה במעקב אחרי המחלה לאחר שכבר אובחנה אינם שונים מהבדיקה הרגילה.

המושג גורם סיכון מתייחס לגורם שהמצאותו בפרט מסוים מגבירה את הסיכון של אותו הפרט ללקות במחלה הנדונה. דוגמא מוכרת לגורם סיכון הוא יתר לחץ דם כגורם סיכון למחלות לב – מי שיש לו יתר לחץ דם נמצא בסיכון גבוה יותר לפיתוח מחלת לב יחסית למי שאין לו יתר לחץ דם (ואין לו גורמי סיכון אחרים). כמובן שהמצאות גורם סיכון אינה מחייבת התפתחות המחלה ויתכן בהחלט מי שנושא גורם סיכון ולא יפתח מחלה. המצאות גורם הסיכון משמעותה שמי שיש לו אותו נמצא בסיכון מוגבר להופעת המחלה יחסית לאוכלוסיה הכללית. ככל שלאדם יש יותר גורמי סיכון סיכוייו לפתח את המחלה גדלים.

תכנית לביצוע בדיקות יזומות לשם גילויה של מחלה. כדי שמחלה תתאים לתכנית סקירה היא צריכה לקיים 3 תנאים: א. הנבדק אינו חש בתסמיני המחלה. אין הגיון בתכנית סקירה לאוטם חריף של הלב – מי שחווה אוטם כזה יודע שהוא קים בשל תסמיניו ואין יתרון בסקירה. ב. הבודק מסוגל לאתר ולאבחן את המחלה. ג. ניתן לשנות את מהלך המחלה הנדונה ע"י התערבות טיפולית. אין טעם בבדיקת סקירה שרק מציינת בפני הנסקר את העובדה שיש שם למחלתו. תכנית סקירה מצדיקה את עצמה רק אם תוצאותיה מביאות להגשת טיפול למי שלא היה מגיע לכך לולא קיומה.
גלאוקומה עונה על כל 3 הדרישות כדי להצדיק הפעלת תכנית סקירה לגביה.

שיטת בדיקה המיועדת לאפשר ראיית זוית הלשכה הקדמית. זוית הלשכה אינה נראית בבדיקה רגילה דרך מנורת סדק משום שקרני האור המגיעות ממנה מוחזרות באופן מלא משטח פני הקרנית. האמצעי המיועד להתגבר על מגבלה זו קרוי גוניוסקופ – עדשת מגע המונחת על העין ומכילה מראה מוטה בהיקפה באפן המאפשר לקרן האור הבאה מהזוית להיראות ע"י הבודק דרך המראה.

כיום מתבצעות עבודות מחקריות למציאת תפקידם של זרימת הדם, גורמי הגנה על תאי העצב ורעלים שונים שטיפול בהם יכול להביא לשיפור בזרימת דם ובעמידות העצב או לדיכוי רעלנים שהם בעלי תפקיד ביצירת הנזק הגלאוקומטותי. עד כה לא הניבו מחקרים אלה תוצאות שיכולות לשמש בסיס לאמצעי טיפולי ממשי.

א. חסמי קולטני ביטא של המערכת האדרנרגית (β Blockers) . חמרים אלה פועלים ע"פ גוף העטרה, מקטינים את הפרשת נוזל הלשכה וע"י כך מסוגלים להוריד את הלחץ. טיפות הנמצאות בשימוש בארץ מקבוצה זו: TIMOLOL (Tiloptic), V-optic, Betoptic S .        
ב. מעכבי האינזים קרבוניק אנהידראז (Carbonic Anhydrase Inhibitors)– גם כאן פעולה על גוף העטרה להקטנת הפרשת הנוזל ע"י עיכוב פעולתו של האינזים בעל תפקיד המפתח בייצור של נוזל הלשכה. תכשירי הקבוצה המשווקים בארץ Trusopt, Alcon Azopt.
ג. מפעילי אלפא (α Agonists)– מעודדי פעילות אלפא אדרנרגית באופן המוריד לחץ בעיקר דרך ספיגת נוזל במסלול האלטרנטיבי. מאפיין הקבוצה בארץ Alphagan.
ד. אנלוגים של פרוסטגלנדינים (Prostaglandin analogues)– מעודדים במידה ניכרת את ההפרשה במסלול האלטרנטיבי. תכשירי הקבוצה המשווקים בארץ Xalatan,Lumigan, Travatan, Rescula
בנסיון להקל על הטיפול באמצעות צמצום מספר הטיפות שהמטופל צריך לקחת ביום נכנסו בשנים האחרונות לשוק תכשירים שהם שילובים של קבוצות שונות  (Combination Therapy) באופן שטיפת תכשיר מכילה חמרים פעילים משתי קבוצות. השילובים הקימים כיום בישראל כוללים Cosopt המשלב Tiloptic (חסם ביטא) וTrusopt  (מעכב קרבוניק אנהידראז) ונלקחת פעמיים ביום וXalacom  המשלב Tiloptic וXalatan  (אנלוג של פרוסטגלנדין) ונלקח פעם ביום.

ערך הלחץ התוך עיני שבו לא תגרם התקדמות  נוספת בחומרת מחלת הגלאוקומה. ערך זה אינו אוניברסלי אלא אישי לכל חולה ונקבע ע"י הרופא המטפל כהערכה בעת תחילת הטיפול על פי מאפיני מחלתו של החולה הספיציפי (מידת הנזק לעצב, לחץ תוך עיני בעת גילוי המחלה, גיל החולה, מחלות רקע). ערכו של לחץ המטרה דינמי שכן ניתן לשנותו לאור ממצאי המעקב (במידה ולמרות ההגעה לערך המשוער המחלה עדיין מתקדמת ניתן לקבוע לחץ נמוך יותר כלחץ מטרה).

הניתוח הקלאסי בגלאוקומה פתוחת זוית. כולל פתיחת לחמית, יצירת מתלה לובן, הוצאת קטע של רקמת טרבקולום, החזרת מתלה הלובן למקומו באופן רופף ותפירת הלחמית מעליו. מטרת הניתוח ליצור אופצית ניקוז נוזל באופן מבוקר שלא דרך הטרבקולום שתפקודו פגום. הסיבה שלא מבצעים חור פשוט לעומק העין היא היעדר שליטה על עצמת הניקוז (גם לחץ נמוך מדי אינו טוב לעין) וסיכון לזיהומים בפתח גלוי. הניקוז בטרבקולקטומיה הוא בר שליטה תודות למתלה הלובן.הכיסוי בלחמית מונע אפשרות כניסת זיהום חיצוני. הניתוח קים מזה כ-40 שנה ולאחרונה נוסף לו השימוש בחמרים אנטי מטבוליטיים המעכבים הצטלקות כדי לצמצם את הסיכון לסתימת הפתח הניקוזי ברקמת צלקת.

שיטת ניקוז נוזלים השמורה למקרי גלאוקומה קשים שבהם לא ניתן לבצע טרבקולקטומיה. בניתוח מושתלת צינורית סיליקון ללשכה הקדמית והקצה שלה נתפר ללובן בחלק האחורי של העין ומכיל משטח ניקוז ו/או מנגנון מסתם המנקז נוזלים אם הלחץ עולה מעל ערך שנקבע מראש (בד"כ 8 ממ"כ) ואינו מנקז מתחת לערך זה – כך מושג ניקוז מבוקר. בקבוצת ניתוח זו כלולים מספר סוגי התקנים כגון צינורית מולטנו, מסתמי אחמד וברוולט ועוד.

פעולה שמטרתה הקטנה ייצור הנוזל בגוף העטרה ע"י הרס חלקי מבוקר שלו. בעבר נהוג היה לבצע פעולה זו ע"י הקפאה של גוף העטרה מבחוץ. פעולה זו היתה לא מבוקרת יחסית וגרמה לעין בלחץ נמוך (Hypotony) במעל 10% מהמטופלים. כיום מקובל לתת טיפול זה ע"י לייזר המופעל במגע ע"פ הלובן מעל לאיזור גוף העטרה ונותן אנרגיה מבוקרת יחסית המביאה להרס חלקי. הפעולה נעשית בהרדמה מקומית ובמידה ותוצאותיה אינן משביעות רצון מבחינת הלחץ התוך עיני ניתן לחזור ולבצע אותה שוב.

לאורך חיי האדם הולכת העדשה הטבעית ותופחת על רקע ספיחת מים. שפתי האישון נמצאות בסמוך לשטח הפנים העליון של העדשה ובמיוחד כאשר האישון נמצא בעמדת אמצע – לא לגמרי רחב ולא לגמרי מוצר. השילוב של עדשה גדולה (=אדם מבוגר ו/או אדם רחק רואי) ואישון בעמדת אמצע (=תאורת דימדומים) יוצרים תנאים המעודדים מגע בין העדשה לשפת האישון. עם הוצרות מגע נחסם מעבר נוזל מהלשכה האחורית לקדמית, עלית לחץ בלשכה אחורית הדוחקת את הקשתית קדימה וגורמת לה להיצמד לקרנית מה שמביא לחסימה פיזית של זוית הלשכה הקדמית. במצב כזה נוצר מעגל קסמים של לחץ המגביר את דחיקת העדשה המחמירה את עלית הלחץ וחוזר חלילה. הטיפול במצב זה חייב להיעשות מוקדם שאם לא כן יווצר חסם קבוע של הזוית על רקע הדבקות בלתי הפיכה של הקשתית לקרנית.

במצב נורמלי מתנקז רוב נוזל הלשכה דרך זוית הלשכה הקדמית ורק כ- 15% ממנו מנוקזים ע"י ספיגה אל גוף העטרה והקשתית. הספיגה דרך שטח פני גוף העטרה והקשתית קרויה המסלול האלטרנטיבי. בעת טיפול בתכשירים המעודדים ספיגה במערכת האלטרנטיבית עולה שיעור הספיגה בדרך זו עד כ- 60% מכלל הספיגה. התכשירים מעודדי הספיגה בדרך זו הם האנלוגים של פרוסטגלנדינים ומפעילים אלפא אדרנרגיים.