במאמר זה נתמקד על אמצעי טיפול בגלאוקומה. אנו ממליצים לעיין במאמר הקודם על
מנת להבין את מהות המחלה.
בשל אופיה המתקדם והכרוני של מחלת הגלאוקומה חשוב לחולה להכיר את מהלך המחלה,
אפשרויות הטיפול השונות, ותופעות הלוואי משמוש בתרופות השונות.
לאחרונה קיימת מודעות גוברת והולכת לתפיסת החולה את מחלתו כאמצעי לניטור
ומעקב של הגלאוקומה. איכות חייו של חולה הגלאוקומה היא גורם חשוב בטיפול
בחולה. ומושפעת על ידי הגורמים הבאים:
ראשית על ידי העובדה שללא טיפול נאות, ולאורך זמן, קיימת סכנה של איבוד ראיה.
שנית, השפעות הטיפולים השונים- כולל תופעות לוואי, אי-נוחות, מחיר יקר
וגורמים אמוציונלים - כל אלה עלולים לשנות את הצלחת הטיפול.
גורם חשוב ביותר להצלחה הינו מוכנות החולה (COMPLIANCE) להקפיד על לקיחה
נכונה ומדויקת של הטיפול התרופתי , למרות אי הנוחות והקשי לעמוד בלוח זמנים
ותופעות הלואי ואי הנוחות בעת מתן הטיפות. מכיוון שהצורה השכיחה ביותר של
המחלה- הגלאוקומה פתוחת הזווית, עלולה להתקדם משך זמן רב ללא סימפטומים, עד
שלב שעלול לסכן את הראיה, קיימת חשיבות מירבית לגילוי מוקדם ומעקב צמוד של
הסימנים. מומלץ לכל אדם מעל גיל 40 ובמיוחד לאלה בעלי גורמי-סיכון למחלה
להיבדק לפחות אחת לשנתיים לשם גילוי מוקדם של המחלה. מעל גיל 60 שנה, או כאשר
ישנו גורם סיכון כלשהו למחלה יש להיבדק אחת לשנה.
עקרונות הטיפול בגלאוקומה כוללים את שלושת הנדבכים העיקריים:
בשלב הטיפול הראשון מטופלים חולי הגלאוקומה על ידי תרופות, דהיינו טיפול
שמרני. בשלב השני, אם השלב הקודם לא הספיק, ניתן לטפל בעזרת הנחתת לייזר על
איזור ניקוז נוזלי העין, דהיינו בזווית. בשלב השלישי, אם הקודמים נכשלו, ישנם
ניתוחים המיועדים להגברת ניקוז הנוזלים מהעין המכונים "ניתוחי פילטרציה".
בעקרון, שלושת שלבי הטיפול הללו מכוונים כולם להורדת הלחץ התוך-עיני.
הטיפול התרופתי הוא מקומי עם טיפות הנלקחות פעם ביום או מספר פעמים ביום, אך
בנוסף ישנן גם תרופות הניתנות דרך הפה, אם כי הצורך בשימוש בהן הולך ופוחת.
לכל תרופה יש, בעקרון, תופעות לוואי בדרגות חומרה שונות. מרבית תופעות הלוואי
הן על רקע של רגישות מקומית לטיפות, אך לעיתים ישנן תופעות לוואי תוך-עיניות
משמעותיות, ולעיתים רחוקות יותר גם תופעות לוואי כלליות, המשפיעות על הגוף
עצמו

קיימים 3 אפיקים עיקריים לטיפול במחלה.
בשלב ראשון מטפלים בחולי הגלאוקומה בעזרת תרופות. הטיפול התרופתי מתמקד
בהורדת הלחץ התוך עיני על ידי טיפות מקומיות מסוגים שונים.
הורדת הלחץ מתבצעת במנגנון של הגברת הניקוז מהעין או במנגנון של הורדת רמות
ייצור הנוזלים בעין.
שלב שני מבוצע על ידי טיפול בלייזר המיועד להגדיל את תעלות הניקוז של נוזלי
העין.
בשלב השלישי, לאחר ששני השלבים הקודמים נכשלו, קיימים ניתוחים שונים המיועדים
להגברת הניקוז מהעין והנקראים ניתוחי "פילטרציה".
בניתוחים אלה יוצרים נתיב עוקף, דרכו מנוקזים הנוזלים אל מחוץ לעין.
קיימים מחקרים רבים אשר הראו כי הורדת הלחץ התוך-עיני בחולי גלאוקומה מאיטה
בצורה משמעותית מאד ואף עוצרת את המחלה. הדבר ברור לנו בחולים אשר, מלכתחילה,
היו עם לחץ עיני מוגבר. אך מחקרים אחרונים הראו באופן מפתיע, כי גם בחולים
ללא לחץ תוך-עיני התחלתי גבוה, הורדת הלחץ לערכים עוד יותר נמוכים עוזרת אף
היא בצורה מובהקת, בהאטה ואף בעצירה של התקדמות המחלה והפגיעה בשדה הראיה.
סה"כ קיימות אפשרויות טיפול רבות ושונות למחלה אך ההחלטה על אסטרטגיית
הטיפול נעשית על ידי רופא העיניים, המומחה וזאת בהתחשב בגורמים שונים, כולל
מצב בריאותו הכללית של החולה, חומרת המחלה וכדומה. למרות שאת מרבית החולים
ניתן לאזן בצורה יעילה על ידי הטיפולים הללו, קיימים מספר חולים אשר בהם
המחלה לא עוצרת ויש להפנותם לאפיקי טיפול אחרים.
להלן הקבוצות העיקריות של התרופות המקובלות כיום בגלאוקומה.
חוסמי-ביטא: אלה הן תרופות המשפיעות על התאים המייצרים את נוזל העין (האחראי
ללחץ התוך-עיני). תרופות אלה חוסמות את "רצפטורי הביטא" ומפחיתות את ייצור
הנוזלים התוך עיניים, ובכך מורידות את הלחץ התוך-עיני. מדובר בטיפות הנלקחות
בדרך כלל 1-2 פעמים ביום. התרופות השייכות לקבוצה זו כוללות טילופטיק (=
טימולול, ניולול, ויאופטיק), בטופטיק, בטגאן ואחרות. התרופות השייכות לקבוצה
זו הן מהוותיקות יותר ונחשבות לטובות מאד. רבים מאד מחולי הגלאוקומה מתאזנים
בעזרת חוסמי-ביטא בצורה משביעת רצון מבחינת הלחץ התוך-עיני.
חוסמי האנזים קרבוניק אנהידרזה: כיון שבתאים המייצרים את נוזל העין מצוי
אנזים זה, החיוני לתהליך ייצור הנוזלים, הרי שתרופות המסוגלות לחסום את
האנזים מפחיתות בצורה יעילה את הייצור, ובכך את הלחץ בעין. שתי התרופות
הנפוצות בקבוצה זו הן דיאמוקס (אורמוקס) ונפטזאן, והן נלקחות בבליעה דרך הפה,
2-4 פעמים ביום.
בשנים האחרונות הצליחו לייצר תרופות ממשפחה זו אף כטיפות מקומיות.
כמובן ששימוש בתרופה מקומית כתחליף לתרופה סיסטמית מפחית את תופעות הלוואי
הסיסטמיות, ובכך משפר את איכות הטיפול במחלה.
אחת התרופות החדשות מקבוצה זו היא טרוסופט, הניתנת 2-3 פעמים ביום. גם תרופה
זו יעילה מאד בהורדת הלחץ התוך-עיני, ובשילוב עם תרופות מקבוצת חוסמי הביטא
מגיעה היעילות בטיפול בגלאוקומה ובעצירת התקדמותה לאחוזים מאד גבוהים. תכשיר
משולב כזה המצוי בארץ הוא קוסופט.
מעוררי אלפא: יופידין ואלפאגאן הן תרופות מקומיות חדשות, יחסית, המעוררות את
"רצפטורי אלפא" בעין, ובכך מגבירות את פינוי הנוזל התוך-עיני דרך אתרי הניקוז
מהעין. בכך יורדת כמות הנוזל התוך-עיני, והלחץ יורד. גם תרופות אלה הניתנות
פעמיים ביום, נחשבות יעילות, ותופעות הלוואי שלהן מועטות.
פרוסטגלנדינים: קבוצת תרופות זו היא מהחדישות בעולם נגד מחלת הגלאוקומה.
מדובר בתרופה מקומית הנקראת קסלאטאן, הנלקחת רק פעם אחת ביום, ואשר תופעות
הלוואי שלה מאד מצומצמות. פרוסטגלנדינים קיימים בגוף גם בצורה טבעית, אך
הריכוז המיוחד, וסוג התרופה שהופקה לצורך הטיפול במחלה, יצרו תכשיר בעל הצלחה
גבוהה בהורדת הלחץ התוך-עיני. מנגנון הורדת הלחץ כאן אף הוא על ידי הגברת
פינוי הנוזל התוך-עיני דרך אזורי הניקוז בעין, ובכך הפחתת כמויות הנוזלים
הנותרים בעין. עם התקדמות פיתוח תרופות לנגד גלאוקומה, קיימות כיום תרופות
חדשות ממשפחת תרופות זו כולל לומיגן וטראבטאן, אף הן מקובלות כיום בישראל.
עד לא מכבר השתמשו רופאי העיניים בתרופות נוספות במלחמתם נגד הגלאוקומה. כך
למשל היו נותנים פילוקרפין ופוספולין יודיד, המכווצות את האישון בצורה בולטת,
או פרופין, המקטין את ייצור והפרשת הנוזל התוך עיני. אלה הן תרופות אשר
יעילותן אמנם טובה לעיתים, אך תופעות הלוואי שלהן רבות, וגרמו לכך שכיום
משתמשים בהן רק במקרים מאד ספציפיים, ולעיתים נדירות יחסית.
דור חדש לגמרי של תרופות נמצא כעת בתהליכי מחקר ופיתוח. התכשירים מקבוצה זו
אמורים להגן על סיבי עצב הראיה ("נוירופרוטקשן") על ידי חסימת פעילות אותן
חומצות נוירוטוקסיות (כמו גלוטאמאט), המאיצות את תהליכי מות תאי העצב. עדיין
אין תרופות מסחריות מקבוצה זו לטיפול בגלאוקומה, אך המחקרים הנוגעים בהן
נמצאים בשלבים מתקדמים.
צריך לזכור כי מתוך רשימת התרופות הגדולה קיימות אפשרויות טיפול שונות במחלה,
אך ההחלטות על קו הטיפול ועל אסטרטגית הטיפול נעשות על ידי רופא העיניים
בהתחשב בחומרת המחלה, במצב בריאותו הכללי של החולה, ובגורמים נוספים, כגון
התוויות נגד לתרופה מסוימת. למרות שאחוז גבוה מאד מהחולים מאוזן בצורה יעילה
על ידי תרופות מהסוגים שהוזכרו לעיל, הרי תמיד קיימים מספר חולים אשר המחלה
בהם לא נעצרת, ואף מתדרדרת בצורה משמעותית לאורך זמן, ואותם יש להפנות לאפיקי
טיפול אחרים כמו הלייזר וניתוחי הגלאוקומה, אשר תכליתם הוא הורדת הלחץ התוך
עיני באתרי הניקוז בקדמת העין.שארית השדה הינה בחלק המרכזי בלבד - הבהיר.

למרות החידושים הבלתי פוסקים בתחום מחלת הגלאוקומה, הן בשלבי האבחון והגילוי
המוקדם והן באפשרויות הטיפול המגוונות, נותרת הברקית מחלה שכיחה ובעלת סיכון
מהחשובים לעיוורון. אבחון מוקדם וטיפול בהתאם חשובים מאד במניעת התקדמות
המחלה. כל אדם מעל לגיל 40 מומלץ שיבדק אצל רופא העיניים ואם יש לו גורמי
סיכון מאלה שמנינו לעיל, יש צורך בבדיקות תכופות ומגיל מוקדם עוד יותר.
אין ספק כי איתור מוקדם הוא של המחלה הוא פרי של שיתוף פעולה של רופא ראשוני
ושל רופא העיניים. כשאר יש HIGH INDEX OF SUSPICION אצל הרופא הראשון הנפגש
עם החולה,הרי הסיכויים לאבחון מוקדם, מהיר ונכון גבוהים יותר.